החלטה בתיק בש"פ 9542/05

1.        בית המשפט המחוזי בתל-אביב הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, בעקבות הגשתו של כתב אישום המייחס לו עבירה של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. תמציתן של העובדות שיוחסו לעורר הן אלו: פאטן עיסאווי (להלן: "פאטן"), היא בת-דודו, ומתוך הראיות שהצטברו בתיק החקירה עולה, כי היא בחרה בדרך חיים עצמאית וליברלית לאחר שנישואיה עלו על שירטון. נראה, כי העורר היה בקשרים קרובים עם פאטן, ולטענת המשיבה הראייה לכך הם דברים שנרשמו מפיו של העורר עצמו, וכן שיחות הטלפון הרבות שקיים עם פאטן, ובכללן גם ביום בו הותקפה - 15.4.05. ועוד נטען, כי באותו לילה בו הותקפה שהתה פאטן בבית אחותה עד לשעה 22.00 לערך, ואחר כך שבה לביתה. בשעה 23.13 נרשמה שיחת הטלפון האחרונה שלה, וזו היתה עם העורר.

           ביום 16.4.05 נמצאה פאטן מוטלת חסרת הכרה ומפרכסת באזור חולי הנמצא בסמוך לצומת עין-הקורא, לא הרחק מהעיר ראשון לציון וקיבוץ פלמחים. לטענת המשיבה, היה זה העורר שפגש את פאטן באותו לילה גורלי, וממניע שלא הובהר חנק אותה וגרם לה נזק מוחי חמור. לאחר שסיור משטרתי גילה אותה ביום המחרת, הובהלה פאטן לבית חולים, שם שכבה מחוסרת הכרה במשך שבועות רבים, ומפי בא-כוחו המלומד של העורר, עו"ד י' הלוי, התברר כי בינתיים הלכה פאטן לעולמה, ועל כן אפשר שבעקבות כך תיוחס לשולחו עבירת רצח.

           עם הגשתו של כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, ומשבית המשפט המחוזי נעתר לה, הוגש הערר שבפני.

2.        הראיות הניצבות כנגד העורר הן בעיקרן שתיים. כאמור, היה העורר האדם האחרון ששוחח עם פאטן בטלפון בלילה בו הותקפה. הראיה היותר חשובה היא בדל של סיגריה מסוג "קנט", שנמצא במרחק של מטרים ספורים מהמקום בו נמצאה מוטלת פאטן. בדיקת דנ"א העלתה כי הבדל נושא את מאפייני הפרופיל הגנטי של העורר, ולאור שכיחותם הנמוכה של אותם מאפיינים (אחד למיליארד), מסכימים הכל כי מדובר בזיהוי ברמה של וודאות מוחלטת.

           במהלך חקירתו של העורר התברר כי אזור החולות המוביל לחוף הים בפלמחים אינו זר לו, מאחר והוא נהג להגיע לשם כדי להתייחד עם נשים שונות, שאחת מהן (ט' ס') אף אישרה עובדה זו בהודעות שנרשמו מפיה. במצב זה, ולנוכח העובדה כי מדובר בשטח רחב היקף, הוצע לעורר לצאת עם שוטרים כדי להצביע בפניהם על המקומות בהם נהג להתייחד עם ידידותיו. העורר נענה לאתגר והצביע על מספר מקומות, שהקרוב מביניהם היה במרחק של מאות מטרים מהמקום בו נמצאה מוטלת פאטן.

3.        על אף שעובדה אחרונה זו עשויה להראות מפלילה, באשר אין בפיו של העורר הסבר להמצאו של בדל סיגריה שעישן לא הרחק מהמקום בו נמצאה פאטן, לא הייתי ממהר להסיק מכך מסקנות מחייבות בשאלת אשמתו של העורר. ראשית, אם אכן הוא הרבה לבקר באותו אזור, הוא עשה זאת בשעות החשכה, ועל כן אפשר גם אפשר שהוא לא הצביע על המקום שבו נמצא בדל הסיגריה מחמת שכחה או שגגה, ולא למותר להדגיש כי ההצבעה נעשתה מספר חודשים לאחר תקיפתה של פאטן. שנית, עיון בתצלומי הזירה מלמד, כי בדל הסיגריה נמצא ליד שביל לרכב, ועל כן לא הייתי ממהר לשלול את האפשרות שהעורר זרק את הבדל תוך כדי נסיעה באחד מביקוריו באותו אזור.

4.        אכן, כנגד העורר ניצבת העובדה שהוא השיב לחוקריו כי הוא אינו מעשן סיגריות מסוג "קנט", טענה שהופרכה בעדות חברתו ט' ס', וכן בעובדה שהעורר עצמו עישן סיגריות מסוג זה בעת שנחקר ביום 31.5.05. גם תשובה זו של העורר עשויה ללמד על ניסיונו להרחיק את עצמו מהמקום בו נמצאה פאטן, ומטבע הדברים שלהתנהגות זו נלווה גוון מפליל. מנגד, ניצבת עובדה אחרת, חשובה לא פחות, והכוונה לכך שלאחר שיחתו עם פאטן בשעה 23.13 של ליל האירוע, החל העורר עושה את דרכו דרומה (ולא מערבה לכיוון צומת עין הקורא!), ומסקנה זו מתחייבת מכך ששיחות שניהל מטלפון סלולארי נקלטו תחילה בגדרה ולאחר חצות גם באשדוד. אכן, בעת שהעורר ופאטן שוחחו בשעה 23.13, נמצאו שניהם בעיר רמלה ובסמיכות מקום, ועל כן אפשר שהם נפגשו לאחר שיחה זו ועשו את דרכם ביחד לאשדוד. אולם, השערה זו טובה היא כמו גם האפשרות שהעורר עשה את דרכו לאשדוד לבדו כדי להיפגש עם חברתו ט' ס', ועל כן לא היה מעורב בתקיפה המיוחסת לו.

5.        הנה כי כן, חרף משקלו הרב של בדל הסיגריה, משקלן המצטבר של ראיות המשיבה אינו כזו שניתן לומר עליו כבר בשלב זה כי הוא מכריע את הכף לחובת העורר, ועל כן גם אין בו כדי לענות על הדרישה שמציב סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. במצב זה סבורני כי לא היה נכון להשתמש נגד העורר בנשק המעצר, וצריך היה לתור אחר חלופה ראויה אחרת, כדי שאם החשד נגדו יופרך במהלך המשפט, לא יימצא שהוא נשא במעצר שווא.

6.        לנוכח כל האמור, אני מחליט לקבל את הערר ולהורות על שחרור העורר, ובלבד שיציע חלופה שתניח את דעתו של בית המשפט המחוזי, אשר יהיה רשאי להוסיף ולהתנות את השחרור גם בערבויות, ככל שייראה לו.

           ניתנה היום, כ' בתשרי תשס"ו (23.10.2005).

                                                                                                 ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /שב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: